דמעות של שמחה…. התרגשתי מאוד לקרוא את השלבים הקשים שעברת
והנה בסוף הצלחתם את ובן זוגך לעמוד במשימה. כל הכבוד!!!
אמי נפטרה מסרטן הרחם כשהייתי בת 22 , כיום אני בת 41 ואמא
ל- 3 ילדים . את עדי האחרונה החלטתי להביא ברגע האחרון 39+
ואני נהנית מכל רגע … כל חיוך שלה עושה אותי צעירה ורעננה
כל הבית נמצא בחגיגה.
מאחלת לך ולמשפחתך בריאות ואושר … ועוד זאטוט בקרוב.
בברכה חמו מירי – רכזת המחלקה לבריה"ס
מירי רוב שלומות,
תודה על הברכות!
אכן כשיש ילדים יש שמחה ואור בבית. האושר הזה שווה את כל ההתמודדויות שבדרך, קטנות כגדולות!
לאחר פרסום ההתמודדות שלי, המחלה ובסוף גם הלידה, גיליתי שכמעט ואין בית שמחלת הסרטן לא נגעה או נוגעת בו. מנסיוני אני יודעת, שההתמודדות של בני המשפחה והאנשים הקרובים לא פשוטה ולפעמים אפילו נמשכת גם לאחר שהאדם החולה הבריא. עצם ההבנה שהחיים יכולים להשתנות בין רגע קורית לכל הסביבה ולא רק לאדם החולה עצמו. החוזק שלנו הוא היכולת להמשיך הלאה ולהנות מהחיים, בדיוק כמו שגם את עשית..
מאחלת לך המון בריאות ואושר!
לאה גיל עד
התרגשתי לקרוא (ולראות) את סיפורך.
כל כך חשובה העלאת המודעות לנושא הבדיקות לאיתור סרטן צוואר הרחם, כל כך חשוב לדעת שיש סיכוי ויש טיפול ויש ריפוי והכי מרגש – שניתן גם להרות וללדת ילד בריא לאחר כל זה.
מאחלת לך המון אושר עם בתך הטריה, וכמובן – המון בריאות.
לאה היקרה ברכותיי להולדת הבת ! כל כך שמחתי לגלות שהצלחת ! אני כשנתיים פלוס לאחר הניתוח. יש לי שני ילדים גדולים מקסימים ובכל זאת התעקשתי לשמר את הפוריות כדי להביא "בן זקונים" ואכן זכיתי לאפשרות מידי פרופסור בלר הנפלא.
אני מאחלת לך לבעלך ולביתך בריאות טובה, נחת והצלחה בהמשך הדרך.
ולכל הנשים שמתמודדות עם בשורה כזו אל תאבדנה תקווה, חשוב לקרוא, לשאול, להתעניין ולא לוותר – אתן רואות, יש הפתעות טובות בחיים!!!
3 ינואר, 2010 ב 12:22
ללאה היקרה
דמעות של שמחה…. התרגשתי מאוד לקרוא את השלבים הקשים שעברת
והנה בסוף הצלחתם את ובן זוגך לעמוד במשימה. כל הכבוד!!!
אמי נפטרה מסרטן הרחם כשהייתי בת 22 , כיום אני בת 41 ואמא
ל- 3 ילדים . את עדי האחרונה החלטתי להביא ברגע האחרון 39+
ואני נהנית מכל רגע … כל חיוך שלה עושה אותי צעירה ורעננה
כל הבית נמצא בחגיגה.
מאחלת לך ולמשפחתך בריאות ואושר … ועוד זאטוט בקרוב.
בברכה חמו מירי – רכזת המחלקה לבריה"ס
[הגיבו לתגובה]
7 ינואר, 2010 ב 9:45
מירי רוב שלומות,
תודה על הברכות!
אכן כשיש ילדים יש שמחה ואור בבית. האושר הזה שווה את כל ההתמודדויות שבדרך, קטנות כגדולות!
לאחר פרסום ההתמודדות שלי, המחלה ובסוף גם הלידה, גיליתי שכמעט ואין בית שמחלת הסרטן לא נגעה או נוגעת בו. מנסיוני אני יודעת, שההתמודדות של בני המשפחה והאנשים הקרובים לא פשוטה ולפעמים אפילו נמשכת גם לאחר שהאדם החולה הבריא. עצם ההבנה שהחיים יכולים להשתנות בין רגע קורית לכל הסביבה ולא רק לאדם החולה עצמו. החוזק שלנו הוא היכולת להמשיך הלאה ולהנות מהחיים, בדיוק כמו שגם את עשית..
מאחלת לך המון בריאות ואושר!
לאה גיל עד
[הגיבו לתגובה]
17 ינואר, 2010 ב 22:56
לאה יקרה,
התרגשתי לקרוא (ולראות) את סיפורך.
כל כך חשובה העלאת המודעות לנושא הבדיקות לאיתור סרטן צוואר הרחם, כל כך חשוב לדעת שיש סיכוי ויש טיפול ויש ריפוי והכי מרגש – שניתן גם להרות וללדת ילד בריא לאחר כל זה.
מאחלת לך המון אושר עם בתך הטריה, וכמובן – המון בריאות.
[הגיבו לתגובה]
25 ינואר, 2010 ב 22:44
לאה היקרה ברכותיי להולדת הבת ! כל כך שמחתי לגלות שהצלחת ! אני כשנתיים פלוס לאחר הניתוח. יש לי שני ילדים גדולים מקסימים ובכל זאת התעקשתי לשמר את הפוריות כדי להביא "בן זקונים" ואכן זכיתי לאפשרות מידי פרופסור בלר הנפלא.
אני מאחלת לך לבעלך ולביתך בריאות טובה, נחת והצלחה בהמשך הדרך.
ולכל הנשים שמתמודדות עם בשורה כזו אל תאבדנה תקווה, חשוב לקרוא, לשאול, להתעניין ולא לוותר – אתן רואות, יש הפתעות טובות בחיים!!!
[הגיבו לתגובה]