1. בדיקה שגרתית-
הכל התחיל בבדיקה שגרתית אצל רופא נשים בשנת 2007. לא היו לי שום תופעות מקדימות אשר העידו על העתיד להתגלות.
לפני כן ממש לא הקפדתי ללכת לבדיקות שגרתיות, אבל בן זוגי ואני רצינו לצאת לטיול ארוך במזרח והחלטתי ללכת לכל הבדיקות השגרתיות לפני הטיול.
בבדיקה הוגינאלית התחלתי לדמם במהלך הבדיקה עצמה והרופא שם לב שמדובר בדימום לא שגרתי. הוא עשה בדיקת פאפ-סמיר והתוצאה לא הייתה תקינה, אך גם לא העידה באופן חד משמעי על תהליך סרטני או טרום סרטני. לאחר מכן הופניתי לבדיקת קולפוסקופיה שזו בדיקה בה מסתכלים על צוואר הרחם דרך מיקרוסקופ מיוחד הנקרא קולפוסקופ.
בקולפוסקופיה ראו אזור בצוואר הרחם בו היה ריבוי של כלי דם ומיד הופניתי לבדיקת ביופסיה בה נדגמה רקמה מצוואר הרחם.
2. האבחנה-
כשבועיים לאחר הביופסיה קיבלתי טלפון שעלי להגיע לביה"ח ושם בישרו לי שבצוואר הרחם שלי התגלה גידול סרטני. אני מאמינה שאתן מתארות לעצמכן מה הייתה הרגשתי ברגע קבלת הבשורה, פשוט הייתי בהלם מוחלט.
עוד לפני שהספקתי לעכל את הבשורה הפנו אותי לקוניזציה שהיא פעולה ניתוחית זעירה שמטרתה לאבחן גידול בצוואר הרחם.
לאחר הקוניזציה הגידול שלי קיבל שם- Adenocarcinoma בשלב 1b1, אשר למזלי הרב נחשב שלב התחלתי.
לאחר מכן נשלחתי לבדיקה אשר נקראת CT PET שהינה סוג חדיש של סריקה באמצעות מיפוי ובדיקת CT במקביל. ההדמיה במכשיר ה- PET מתבצעת לאחר הזרקה לוריד או שתיה של חומר רדיואקטיבי לא טעים במיוחד הנקלט ומצטבר בתאים הסרטניים. הבדיקה הזו נועדה על מנת לבדוק אם הסרטן התפשט.
לאחר הבדיקות הנ"ל קיבלתי שתי בשורות- האחת טובה והאחת רעה. נתחיל עם הבשורה הטובה: התברר שהגידול לא התפשט ושהוא עדיין בשלב התחלתי, אך הבשורה הרעה הייתה שכנראה יצטרכו לבצע ניתוח הנקרא היסטרקטומיה בו כורתים את צוואר הרחם ואת הרחם ובעצם מאבדים את האפשרות להרות.
כשקיבלתי את הבשורה הייתי בת 31, לפני נישואים וללא ילדים, אך חשבתי שאין ברירה והניתוח הנ"ל הוא האפשרות היחידה שלי להחלים.
למזלי, המנתח אשר ביצע את הקוניזציה סיפר לי שקיים ניתוח משמר פריון בו כורתים את צוואר הרחם או את רובו ושומרים על הרחם, כך שנשמרת האופציה להיכנס להריון. מכיוון שמדובר בניתוח שאינו נפוץ בארץ, הוא מבוצע רק בבתי חולים מסוימים.
3. חוות דעת שנייה-
הלכתי לקבל חוות דעת שנייה אצל פרופ' עוזי בלר.
פרופ' עוזי בלר הוא גינקולוג אונקולוג, מנהל אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי שערי צדק.
מעבר להיותו מומחה בתחומו, מדובר באדם מדהים, אשר נתן לי ולבן זוגי הרבה תקווה והכל ברוח חיובית והרבה אכפתיות.
לאחר שבחן את המקרה שלי , מכיוון שהגידול התגלה בשלב מוקדם החליט לבחור באופציה של ניתוח לשימור פוריות אשר נקרא טרכלקטומיה רדיקלית (Radical Trachelectomy), או כריתה רדיקלית של צוואר הרחם. בניתוח זה כורתים את רוב צוואר הרחם אך שומרים על הרחם. כמו כן, מוציאים מס' מסוים של בלוטות לימפה על מנת לוודא שהן לא נגועות.
הניתוח הנ"ל אינו אפשרי בכל המקרים וצריכים לעמוד בתנאים מקדימים מאוד ברורים הכוללים את סוג הגידול, שלב הגידול, גודל הגידול וכו' ולכן חשוב להתייעץ עם מומחה בעל ניסיון בתחום.
בן זוגי ואני הרגשנו שאפשר לסמוך על פרופ' בלר ב- 100% והסכמנו לביצוע הניתוח.
4. הניתוח-
בתאריך 23/01/2007 בוצע הניתוח בביה"ח שערי צדק בירושלים.
ביום הניתוח הרגשתי מצויין. הרגשתי שאני בידיים טובות ושהכל יהיה בסדר וכך באמת היה.
הניתוח עבר ללא סיבוכים ובלוטות הלימפה אשר נבדקו במהלך הניתוח היו נקיות, כך שכרתו רק את רוב צוואר הרחם, אך שמרו על הרחם.
כמו כן, לאחר שבדקו את הרקמה הצווארית שהוצאה במהלך הניתוח, לא גילו שום עדות לתאים סרטניים.
הרגשתי ברת מזל.
5. מעקב-
בשנתיים הראשונות לאחר הניתוח הגעתי למעקב כל שלושה חודשים ולאחר שנתיים בהן תוצאות הבדיקות היו תקינות התחלתי להגיע לבדיקות מעקב כל שישה חודשים.
בדיקות המעקב כוללות בדיקת פאפ סמיר + קולפוסקופיה.
כל בדיקת מעקב מלווה בחשש מסוים, אך החשש תמיד מלווה באמונה שהכל יהיה בסדר.
אני חושבת שהחשש תמיד קיים אצל מי שחווה מחלה בחייו, אך עם זאת אני תמיד מנסה לשמור על גישה אופטימית ולהבין שבתוך חוסר המזל, יש גם הרבה מאוד מזל.
הרי אם לא הייתי הולכת לאותה בדיקה שגרתית שבעקבותיה הצליחו לגלות את הגידול בשלב מוקדם, לא בטוח שהגידול היה מתגלה בזמן. זו בהחלט נקודת מזל גדולה.
כמו כן, אם לא הייתי הולכת לחוות דעת שנייה יכול להיות שהייתי נאלצת לעבור ניתוח לכריתת הרחם. עוד נקודת מזל.
כן, בהחלט ניתן למצוא הרבה נקודות אור בתהליך.
6. לקראת הריון-
ההמלצה שניתנה לנו הייתה לא לנסות להיכנס להריון בשנתיים הראשונות שלאחר הניתוח, מכיוון שהשנתיים הראשונות לאחר הניתוח הן קריטיות על מנת לוודא שהגידול לא חוזר.
בעלי ואני היינו ממושמעים ואכן לא ניסינו להיכנס להריון במשך שנתיים לאחר הניתוח.
לאחר שנתיים בהן הבדיקות היו תקינות קיבלנו אור ירוק לנסות להיכנס להריון.
בשל העתקת מקום המגורים הופננו להמשך טיפול אצל פרופ' עופר לביא, מנהל היחידה הגניקואונקולוגית במרכז הרפואי כרמל בחיפה. פרופ' לביא הוא בהחלט נקודת אור נוספת בכל התהליך. מדובר באדם שמעבר להיותו מקצועי ומומחה בתחומו, הוא אדם אכפתי, עושה הכל כדי לסייע ונותן הרגשה שיש עם מי להתייעץ ושיש על מי לסמוך.
לאחר כשישה חודשים של ניסיונות להיכנס להריון באופן טבעי הוחלט להאיץ תהליכים והשלב הבא היה התייעצות עם מומחה לפוריות. כל בדיקות הפוריות יצאו תקינות, כולל צילום רחם לוודא שהחצוצרות לא נחסמו עקב הניתוח הבטני שעברתי.
הרופא הסביר שלאור הנתונים הוא מאוד אופטימי לגבי הסיכויים שלנו להיכנס להריון, אך האתגר האמיתי יהיה לשמור את ההריון, מכיוון שהריונות עם צוואר רחם מקוצר הם הריונות בסיכון גבוה, בשל החשש להפלות או לידה מוקדמת בשל אי-ספיקה צווארית בייחוד בטרימסטר השני של ההריון ולכן חשוב מאוד להיות בהשגחה מאוד צמודה במהלך ההריון.
7. בתנו המתוקה קרן נולדה בתאריך 05.09.11-
למסע שלנו יש תוצאה מוצלחת במיוחד 
בתנו המתוקה קרן נולדה בשבוע 37+2 בניתוח קיסרי מתוכנן ונטול סיבוכים בתאריך 05.09.11.
לאחר IVF מנצח שבוצע ע"י ד"ר אילן קלדרון התבשרנו שאנחנו בהריון. עם הבשורה על ההריון פרופ' עופר לביא, הרופא היקר שליווה ומלווה אותי לאורך כל הדרך, המליץ לקשור את צוואר הרחם על מנת למנוע אי ספיקה צווארית, שזהו בעצם החשש העיקרי לאחר ניתוחים לקיצור צוואר הרחם.
מכיוון שבישראל אין נסיון בקשירת צוואר הרחם בזמן הריון בצוואר רחם מקוצר (פחות מ-2 ס"מ), בשבוע 12 להריון טסתי לארה"ב לעבור את הניתוח לקשירת צוואר הרחם. הניתוח בוצע ע"י ד"ר דייוויס מביה"ח קנדי בניו ג'רזי והמימון היה ע"י קופת החולים. מדובר בניתוח קצר (כחצי שעה) בהרדמה חלקית (ספינלית), אושפזתי יום 1 סה"כ ולמחרת השתחררתי למלון במצב טוב.
בעיקרון מדובר בקשירה צווארית בגישה בטנית שמבוצעת במקרים של צוואר רחם מקוצר משמעותית ובמקרים של הפלות חוזרות בשל אי-ספיקה צווארית. אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד- מעל 90% ונשים רבות זכו ללדת בזמן בזכות התפר הזה.
למידע נוסף בנושא, אני ממליצה לכן להכנס לאתר שבזכותו בעצם הגעתי לד"ר דייוויס. שם האתר: Abbyloopers בכתובת: http://health.groups.yahoo.com/group/Abbyloopers/
כ- 4 ימים לאחר הניתוח חזרנו לארץ והמשכנו מעקב אצל פרופ' עופר לביא אשר טיפל בי במסירות אין קץ לכל אורך הדרך.
ההריון עבר ללא קושי, הייתי במעקב כל שבועיים בערך כדי לוודא שצוואר הרחם סגור ולא מתקצר ואכן עד סוף ההריון צוואר הרחם נותר סגור הרמטית. ליתר בטחון, יצאתי לשמירת הריון בבית החל משבוע 23 להריון (לא שכיבה מלאה, אלא פעילות מתונה) והחל משבוע 36 עד הלידה התאשפזתי למעקב בביה"ח כרמל על מנת לוודא שלא מתחילים צירי לידה. פרופ' עופר לביא, ד"ר רון אוסלנדר וכל הצוות באגף נשים ויולדות בביה"ח כרמל טיפלו בי במקצועיות ובמסירות גדולה ובתאריך 05.09.11 לאחר 37 שבועות מלאים+יומיים ילדתי בניתוח קיסרי רגיל ונטול סיבוכים ולאחר 4 ימים שוחררנו הביתה עייפות, אך מאוד מרוצות
והרי התוצאה:
בעקבות המסע שעברתי יש לי מס' מסרים שמאוד חשוב לי להעביר לכל הנשים:
1. אנא לכו לבדיקות שגרתיות- גילוי מוקדם מציל חיים ועשוי להציל את היכולת להרות ולהביא ילדים לעולם.
2. אל תסתפקו בחוות דעת 1. במידה שאתן מרגישות שהרופא לא נותן לכן את כל המידע הנדרש או לא מגלה מקצועיות ואנושיות, אנא פנו לחוות דעת נוספת. אתן צריכות לסמוך על הרופא שלכן ולהרגיש שאתן בידיים טובות. למזלי, ברופאים שטיפלו בי היה את אותו שילוב מנצח של מקצועיות ואנושיות.
3. הריון ולידה תקינים בהחלט אפשריים אחרי סרטן צוואר הרחם ואל תתנו לאף רופא לומר לכן אחרת. אמנם לא תמיד ישנה אפשרות לשמר פוריות וזה מאוד תלוי בשלב בו התגלה הגידול, אך חשוב לדעת שהאופציה לשמר פוריות קיימת במקרים מסויימים וכדאי להתייעץ עם רופאים אשר מכירים את הפרוצדורה הזאת.
17 ינואר, 2010 ב 22:43
דינה יקרה,
הגעתי אל האתר החשוב הזה בעקבות הודעה שפרסמתן בתפוז.
רוצה לאחל לך המון המון בהצלחה.
הלוואי ותצליחי להרות בקרוב, ושיהא זה הריון תקין ובריא עם תוצאה מופלאה בסופו.
מאחלת לך ילד/ילדה בריאים במהרה.
ממתינה לבשורות הטובות.
[הגיבו לתגובה]
דינה כותבת:
ינואר 20th, 2010 at 14:43
תמי יקרה,
ההודעה שלך מאוד ריגשה אותי.
מבטיחה לעדכן אם יהיו התפתחויות.
תודה רבה והמון בריאות…
דינה
[הגיבו לתגובה]
25 ינואר, 2010 ב 22:22
דינה שלום. ברצוני לאחל לך בהצלחה והלוואי שבמהרה תצליחי להרות וללדת תינוק בריא ומקסים. מאוד שמחתי לדעת לקרוא על לאה, שילדה בת אחרי הניתוח לשימור פוריות.
הגעתי לאתר דרך הלינק בכתבה על ליבנת ב"עובדה".
גם אצלי לקח כחצי שנה לאחר דימומים ופאפ תקין עד שהבינו שמדובר בגידול סרטני והודיעו לי שאין ברירה אלא לכרות את הרחם.
בעלי ואני התעקשנו למצוא פתרון אחר, עברתי את כל השלבים שעברת ולבסוף הפתרון נמצא בידיו האמונות של פרופסור בלר שניתח אותי בספטמבר 07 והצליח לשמור את הרחם למקרה שארצה להיכנס להריון.
תודה לאל במהלך השנתיים מאז המעקב תקין וכעת גם לנו יש "אור ירוק" לנסות להרות.
כל הכבוד על היוזמה להעלות את המידע באתר ! אשמח להמשיך להתעדכן. בהצלחה מכל הלב ! לימור
[הגיבו לתגובה]
9 מרץ, 2010 ב 7:25
אתר מרגש, סיפורים מרגשים, ונשים מרגשות ואמיצות, גם ואולי בעיקר בגלל שהן פתוחות עם שאר הנשים כדי לספר על מה שהן עברו ועל כל מהלך העניינים.
לי יש עבר של תאים טרום סרטניים שהיו בשלב דיי מיתקדם, זה היתגלה כמובן בבדיקת פאפ לא תקינה ואחריה קולונוסקופייה, ואח"כ קוניזצייה להוצאת התאים. הכל עבר בשלום ! יש לי שתי ילדים, אחד נולד שנה לפניי הפאפ הלא תקין, ואחד נולד כשנתיים אחרי הניתוח-קוניזצייה. כמובן שבמהלך ההריון הייתי בבידקות חוזרות ובתכיפות כדיי לבדוק את אורך הצוואר, אך למזלי הוא נישאר ארוך וסגור עד לשבוע 39, ממש כמו בהריון הראשון לפניי הניתוח.
הרופא בביצע את הקוניזצייה גם ידע שאני רוצה עוד ילדים וכניראה היה מאוד זהיר בגירוד השוליים של הצוואר.
אני גרה בארה"ב, האם גם פה יש את סוג הניתוח שאתן מדברות עליו???
ויש דבר אחד שאותו אני לא מבינה, למה מבקשים מאיתנו אחריי הקוניזצייה או ניתוח להסרת תאים סרטניים לצורך העניין, לעבור פאפ כל 3 חודשים/חצי שנה/שנה אם למעשה יש כ"כ הרבה נשים שהפאפ שלהן בכלל יוצא תקין ובכל זאת מיתגלה אצלן גידולים לא טרום סרטניים אלא סרטניים………? מה בדיוק מיתפספס שם בבדיקת הפאפ? האם היא לא אמינה ב-100 אחוז? 90 אחוז לפחות?
אם ב-3 שנים מאז הקוניזצייה כל הפאפים שלי יצאו תקינים, האם עליי לפחד שאוליי לא כך המצב ואוליי מיתבשל לי בגוף כבר איזה גידול סרטני??? יותר מדיי סיפורים אני שומעת על מיקרים כאילו וזה ממש מפחיד.
אני בהחלט רוצה עוד ילד אחד לפחות !! ואני ממש מקווה שהסיפור הזה לא יחזור על עצמו.
אבל טוב לדעת שיש עוד המוני נשים בעולם שנימצאות באותו מצב וחולקות את מה שקורה להן.
ןבהחלט טוב לדעת שיש אור בקצה המינהרה, ושתמיד צריך ללכת לחוות דעת שנייה.
אגב, אני יודעת שזה לא אתר של רופאים ובכל זאת שאלתי כמה שאלות, דווקא כדיי לקבל חוות דעת של עוד נשים שהיו או נימצאות במצבי, או נשים שיש להן ידע בתחום.
לדינה לאה ולימור וכל מי שפיספסתי – כל הכבוד לכן, אתן גדולות מהחיים !!!
[הגיבו לתגובה]
10 מרץ, 2010 ב 18:42
שלי היקרה,
שמחתי מאוד לקבל את תגובתך. תודה רבה על התמיכה:-)
אני שמחה שבמקרה שלך היו תאים טרום סרטניים בלבד ולא היה צורך בניתוח מורכב יותר ואני מאמינה שעם מעקב שגרתי אצל רופא טוב ומקצועי את תמשיכי להיות בריאה וללדת ילדים נוספים.
סוג הניתוח שאנחנו מדברות עליו, אשר נקרא Radical Trachelectomy מבוצע גם בארה"ב. דרך אגב, סרטן צוואר הרחם נפוץ יותר בארה"ב מאשר בישראל, כך שיש להם די הרבה ידע ונסיון בנושא.
לי יצא להתכתב עם נשים מארה"ב אשר עברו את הניתוח הנ"ל דרך אתר מצויין. להלן הקישור לאתר: http://www.inspire.com
בדיקת הפאפ הרגילה אכן אינה מדוייקת כלל, לכן כ"כ חשוב ללכת לבדיקות שגרתיות, על מנת להגדיל את הסיכוי לגילוי המחלה בשלבים מוקדמים. כמו כן, ישנה בדיקת פאפ אשר נחשבת מדוייקת יותר, אשר נקראת פאפ דק, אך בישראל היא אינה כלולה בסל הבריאות וכרוכה בתשלום. כמו כן, חשוב לדעת שבמידה ונשים סובלות מתופעות חריגות, כגון דימום וגינלי חריג או כאבים, ישנן בדיקות נוספות כגון קולפוסקופיה וביופסיה, אשר יכולות לאתר תאים סרטניים או טרום סרטניים אשר לא התגלו בבדיקת הפאפ. במידה ויש נשים אשר סובלות מתופעות דומות לאלה שציינתי מעלה ובדיקת הפאפ שלהן תקינה, אני ממליצה לכן לבקש מהרופא לבצע קולפוסקופיה + ביופסיה. הבדיקות האלו עשויות להציל חיים.
בשנתיים הראשונות לאחר הניתוח הייתי במעקב כל 3 חודשים וכיום אני נמצאת במעקב כל 6 חודשים והרופא שלי לא מסתפק בבדיקת פאפ בלבד, אלא מבצע גם קולפוסקופיה במקביל וזאת על מנת להיות בטוח שהכל תקין. כמו כן, במידה והוא רואה דימום חריג הוא מבצע מיד ביופסיה.
המון בריאות!!!
[הגיבו לתגובה]
23 דצמבר, 2010 ב 11:51
דינה שלום,
הסיפור שלי דומה לשלך פרט לעובדה שאני מוגדרת בשלב Ib2. אני עומדת בפני ניתוח בעוד 3 ימים ומאוד אשמח לשוחח איתך.
אני מקווה שתספיקי לראות את ההודעה הזו בזמן.
בברכת רפואה שלמה
ש'.
[הגיבו לתגובה]
6 אוקטובר, 2011 ב 16:24
דינה יקרה שנה טובה והמון מזל טוב להולדת קרן המתוקה!
הסיפור שלך ריגש אותי מאד ושמחתי כל כך להגיע לסוף ולראות את התוספת העדכנית
בערב ראש השנה הצטרפתי גם אני למועדון הטרום-סרטני לאחר תוצאות פאפ לא תקינות. הבוקר עברתי קולפו ושתי ביופסות אצל ד"ר מושונוב באסותא עם המלצה לקוניזציה.
אני שנה וחודשיים אחרי לידת בני הבכור ובעלי ואני מחכים בקוצר רוח להיכנס שוב להריון. אנחנו מחזיקים לי אצבעות שהביופסיות יחזרו CIN1 ולא נצטרך טיפול (הלוואי!) אבל מבינים שאם אנחנו ריאליים – התכנון המשפחתי שלנו ייאלץ להשתנות… מקווים "לספוג" רק דחייה קלה ולא יותר מכך
תודה לך וגם לתמי וללאה על חשיפת הסיפור האישי שלכן. אתן מעוררות השראה!
שלך, תמי
[הגיבו לתגובה]
8 אוקטובר, 2011 ב 23:12
תמי יקרה,
תודה רבה על הברכות ועל התמיכה
קודם כל, רק כדי להרגיע אותך, יש הבדל גדול בין תאים טרום סרטניים לתאים סרטניים. כל עוד זה מתגלה בשלב הטרום סרטני גם אם יש צורך בקוניזציה, זה לא אמור לפגוע בפוריות.
בכל מקרה, אני מחזיקה אצבעות חזק שלא תצטרכי לעבור שום טיפול ושבקרוב תיכנסי להריון שוב. עד אז תיהני מהזמן היקר עם בנך הבכור.
מאחלת לך המון בריאות.
שלך,
דינה
[הגיבו לתגובה]
דינה כותבת:
אוקטובר 8th, 2011 at 23:18
תמי יקרה,
תודה רבה על הברכות ועל התמיכה J
קודם כל, רק כדי להרגיע אותך, יש הבדל גדול בין תאים טרום סרטניים לתאים סרטניים. כל עוד זה מתגלה בשלב הטרום סרטני גם אם יש צורך בקוניזציה, זה לא אמור לפגוע בפוריות.
בכל מקרה, אני מחזיקה אצבעות חזק שלא תצטרכי לעבור שום טיפול ושבקרוב תיכנסי להריון שוב. עד אז תיהני מהזמן היקר עם בנך הבכור.
מאחלת לך המון בריאות.
שלך,
דינה
[הגיבו לתגובה]
11 אוקטובר, 2011 ב 11:39
היי דינה.
אנחנו כל פעם קוראות מחדש את הסיפורים אודותיך, ומתרגשות ודומעות.
את גיבורה. גאות בך.
חג שמח!
[הגיבו לתגובה]
31 דצמבר, 2011 ב 10:18
דינה יקירה,
אני שמחה על הפיכתי ל"דודה" מאושרת לקרן!
לא היה ספק שתצליחי!
הפרסום על התפר הצווארי במהלך ההריון חשוב מעין כמוהו מאחר וזה בהחלט מידע שלא קיים, גם לא אצל הרופאים וכדאי שכל הנשים שזה רלוונטי להן- תדענה.
מקווה שכל הנשים שהגיעו אלינו בהמשך לפרסומים או דרך חברים אכן תצלחנה ותוכלנה לספר באתר על עוד ועוד לידות אחרי התמודדות סרטן צוואר הרחם.
אני אופטימית וכמו שאת יודעת- יש לכך סיבות. מקוה שיהיו עוד סיפורים עם סוף טוב
אוהבת
לאה
[הגיבו לתגובה]
דינה כותבת:
דצמבר 31st, 2011 at 21:09
תודה יקרה שלי.
איזה מזל גדול שהכרתי אותך.
תודה על כל התמיכה לכל אורך הדרך.
אוהבת,
דינה
[הגיבו לתגובה]